רִבִּי הִלֵּל בַּר וָולֶס בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מָה רָאוּ לוֹמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. שֶׁלֹּא רְאִיתִיו. רִבִּי כַּד הֲוָה בְעֵי מַקְשֵׁיי עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֲנָן עֲלִיבַייָא מַקְשַׁייָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֶׁכְּשֵׁם לְבֵין קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים לְבֵין חוּלֵי חוּלִין כָּךְ בֵּין דּוֹרֵינוּ לְדוֹרוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. כְּשֵׁם שֶׁבֵּין זָהָב לְעָפָר כָּךְ בֵּין דּוֹרֵינוּ לְדוֹרוֹ שֶׁל אַבָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מה ראו לומר הלכה כרבי יוסי. הואיל וחביריו חלוקין עליו:
שלא ראיתיו. כלומר שלא ראיתי אותו ואלמלא ראיתיו נמוקו עמו:
כד הוי בעי. אחד מן החבירים להקשות על דברי רבי יוסי:
אנן. העלובים רוצים להקשות על דבריו:
כשם שבין זהב לעפר. זה הפלגה ביותר מבין קודש לחול שהעפר אינו נחשב לכלום:
הלכה: אָמַר לִשְׁנַיִם. תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי כול'. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר 38b מִן דְּבַתְרָהּ אָמַר לִשְׁלֹשָׁה. וְאָמַר רַב חִסְדָּא. טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. מַה מָצִינוּ בְכָל מָקוֹם אֲחֵרִים כּוֹתְבִין וּבֵית דִּין חוֹתְמִין. וְהָכָא אֲחֵרִים כּוֹתְבִין וּבֵית דִּין מַחְתִּימִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' והן שיהיו כולהם בו. דוקא שיהא כל סימנים הללו בו דאם לא כן אלא עושה דבר א' מהן לאו סימן שוטה הוא דהיוצא בלילה אמרינן קניטרופיס הוא חולי המחמם הגוף ויוצא למקום האויר:
והלן בבית הקברות. אימר מקטר לשדים הוא וכדי שתשרה עליו רוח הטומאה הוא דקא עביד:
קינוקוס. בעל מחשבות:
ובלבד במאבד במה שנותנין לו. עלה קאמר רבי יוחנן אפי' בא' מהן שאפי' שוטה כו' וזה ודאי שוטה גמור הוא:
המים. חולי הנקרא כך ומחמת זה הוא משועמם ומבולבל:
טרסיי. גרדי:
סמיק. בשר כחוש כמו בישרא סומקא:
אכים. יין המזוג ונשתנו מראהו וקרי ליה אכים שנשחר המראה כלומר שהיו נותנין לו לרפואה פעמים זה קודם ופעמים זה שדברים אלו הם רפואתו כדאמר בבבלי בישרא סומקא וחמרא מרקא והוא היה חלוש שלא הועיל לו כלום ואמר להן רבי יוסי זהו קורדייקוס שאמרו חכמים:
גמ' מתניתין דר''מ. היא כלומר רישא דמתניתין אמר לשנים תנו גט לאשתי נמי אליבא דר''מ היא:
מן דבתרה אמר לשלשה. מדקתני סיפא אליבא דר''מ דמחלק באמר לשלשה בין אמר כתבו לאמר תנו ש''מ דברישא באומר לשנים אפילו לא אמר כתבו מודה ר''מ שיכתבו בעצמן כדפרישית במתני':
טעמא דר''מ. דמחלק בשלשה:
מה מצינו בכל מקום. ב''ד חותמין לקיים אף הכא נמי אם אמר לשלשה תנו עשאן ב''ד ויאמרו לאחרים ויכתבו:
אָמַר לַעֲשָׂרָה. הוֹלִיכוּ אֶת הַגֵּט הַזֶּה. אֶחָד מוֹלִיךְ עַל יְדֵי כוּלָּן. כּוּלְּכֶם הוֹלִיכוּ. כּוּלָּם מוֹלִיכִין וְאֶחָד נוֹתֵן עַל יְדֵי כוּלָּן. לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הַגֵּט בָּטֶל. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר דְּמִן רוֹמָא. הַמְזַכֶּה כְּאוֹמֵר. כּוּלְּכֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
ואחד נותן ע''י כולן. במעמד כולן:
המונה כאומר כולכם. שמנאן א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי כאומר כלכם אפי' לא אמר בהדיא כלכם כתובו צריך שיחתמו כולן:
אחד מוליך ע''י כולן. ברשות כולן:
משנה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוֹרְדְּייַקּוֹס וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי וַאֲחָזוֹ קוֹרְדְּייַקּוֹס וְחָזַר וְאָמַר אַל תִּכְתּוֹבוּ אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. נִשְׁתַּתַּק אָֽמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתָּךְ וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מי שאחזו קורדייקוס. שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש והאי רוחא קורדייקוס שמה. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא מפרש בענין אחר:
אין דבריו האחרונים כלום. ואין צריך לחזור ולשאלו אחר שנתיישבה דעתו אלא כותבין הגט וסומכין על דבריו הראשונים ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט:
והרכין. הטה:
בודקין אותו. בדברים אחרים:
הרי אלו יכתבו ויתנו. אם הרכין על הגט הרכנת הין:
מתני' אמרו לו. לבריא או לשכ''מ חכם:
נכתוב גט לאשתך. שלא תזקק ליבם:
הלכה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוֹדְּייָקוֹס כול'. סֵימָן שׁוֹטֶה. הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַמְּקַרֵעַ כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. רִבִּי חוּנָא אָמַר. וְהֵן שֶׁיְּהוּ כוּלְּהֶם בּוֹ. דִּלָ כֵן הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה קֻנִיטְרוֹפִּיס. וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַמְקַטֵּר לַשֵּׁדִים. וְהַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ קִינוֹקוֹס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִסְתַּבְּרָא כְמַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶן. וּבִלְבַד בִּמְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. שֶׁאֲפִילוּ שׁוֹטֶה שֶׁבְּשׁוֹטִין אֵין מְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. קוֹרְדְייַקּוֹס אֵין בּוֹ אֶחָד מִכָּל אֵילּוּ. מָהוּ קוֹרְדְייַקּוֹס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הִמִּים. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּחַד טַרְסִיי דַּהֲווֹן יְהָבִין לֵיהּ סִימוּק גַּו אָכִים וַהֲוָה לָעֵי. אָכִים גַּו סְמִיק וַהֲוָה לָעֵי. זֶהוּ קוֹרְדְייַקּוֹס שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' והן שיהיו כולהם בו. דוקא שיהא כל סימנים הללו בו דאם לא כן אלא עושה דבר א' מהן לאו סימן שוטה הוא דהיוצא בלילה אמרינן קניטרופיס הוא חולי המחמם הגוף ויוצא למקום האויר:
והלן בבית הקברות. אימר מקטר לשדים הוא וכדי שתשרה עליו רוח הטומאה הוא דקא עביד:
קינוקוס. בעל מחשבות:
ובלבד במאבד במה שנותנין לו. עלה קאמר רבי יוחנן אפי' בא' מהן שאפי' שוטה כו' וזה ודאי שוטה גמור הוא:
המים. חולי הנקרא כך ומחמת זה הוא משועמם ומבולבל:
טרסיי. גרדי:
סמיק. בשר כחוש כמו בישרא סומקא:
אכים. יין המזוג ונשתנו מראהו וקרי ליה אכים שנשחר המראה כלומר שהיו נותנין לו לרפואה פעמים זה קודם ופעמים זה שדברים אלו הם רפואתו כדאמר בבבלי בישרא סומקא וחמרא מרקא והוא היה חלוש שלא הועיל לו כלום ואמר להן רבי יוסי זהו קורדייקוס שאמרו חכמים:
גמ' מתניתין דר''מ. היא כלומר רישא דמתניתין אמר לשנים תנו גט לאשתי נמי אליבא דר''מ היא:
מן דבתרה אמר לשלשה. מדקתני סיפא אליבא דר''מ דמחלק באמר לשלשה בין אמר כתבו לאמר תנו ש''מ דברישא באומר לשנים אפילו לא אמר כתבו מודה ר''מ שיכתבו בעצמן כדפרישית במתני':
טעמא דר''מ. דמחלק בשלשה:
מה מצינו בכל מקום. ב''ד חותמין לקיים אף הכא נמי אם אמר לשלשה תנו עשאן ב''ד ויאמרו לאחרים ויכתבו:
תַּנֵּי. חֵרֵשׁ שֶׁתָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁהָיָה חֵרֵשׁ מִתְּחִילָּתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה פִּיקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ כּוֹתֵב וַאֲחֵרִים מְקַייְמִין כְּתַב יָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל אם היה פיקח ונתחרש כותב. בגיטין בכתב ידו ואחרים מקיימין כתב ידו וכן בתרומה הוא תורם ואחרים מקיימין על ידו והכי איתא בהדיא בתוספתא פ''ק דתרומות:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר. כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתּוֹ. וַאֲחָזוֹ קוֹרְדְּייַקּוֹס וְחָזַר וְאָמַר. אַל תִּכְתְּבוּ. אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. פָּתַר לָהּ. לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. נָתַן לָהּ אֶת גִּיטָּהּ וְאָמַר. לֹא יְהֵא גֵט אֶלָּא לְמָחָר. וְנַעֲשֶׂה קוֹרְדְּייַקּוֹס. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרֵישׁ לָקִישׁ. זָרַק לָהּ אֶת גִּיטָּהּ וְאָמַר. לֹא יְהֵא גֵט אֶלָּא לְמָחָר. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרֵישׁ לָקִישׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. תָּרַם אֶת כְּרִייוֹ וְאָמַר. לֹא יְהֵא תְרוּמָה אֶלָּא לְמָחָר. וְנַעֲשֶׂה קוֹרְדְּייַקּוֹס. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ וְלֵית לֵיהּ קִיּוּם. הֲרֵי שֶׁהָיָה צָלוּב אוֹ מְגוּייָד וְרָמַז וְאָמַר. כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתּוֹ. כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין בְּחֶזְקַת שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ. וְאֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא נִטְרְפָה דַעְתּוֹ שָׁעָה אֶחָת. הָדָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ וְלֵית לֵיהּ קִיּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' פליגא על ר''ל. דהא קתני אין דבריו האחרונים כלום ומשמע השתא הוא דכותבין ובעודו קורדייקוס:
לכשישתפ' אין דבריו האחרונים כלום. שאין צריך להמלך בו כדפרישית:
תפלוגתא דר''י ודר''ל. כלומר דתליא נמי בפלוגתייהו לר''ל לא הוי גט וקמ''ל דאע''פ שנתן לה הגט לאו כלום הוא דבעינן שיהא בדעתו בשעה שהגט גומר:
זרק לה. בחצירה ולמחר נעשה קורדייקוס זו ואין צריך לומר זו קאמר:
ר' אבין בעי תרם כו'. כלומר אם בתרומה נמי בעינן שיהא שפוי מתחלתו עד שעה שתחול התרומה ופליגי נמי בהא או דילמא הא דקי''ל תרומת שוטה אינה תרומה בשעה שתרם דוקא ולא דמי לגט:
מתני'. ברייתא דלקמי' פליגא על ר''ל ולית ליה קיום לדבריו:
ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. אחר שאמר כתבו בתמיה ואפ''ה כותבין ונותנין כל זמן שהוא קיים הדא פליגא על ר''ל דאמר אחזו קורדייקוס אין כותבין:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עוֹדֵהוּ קוֹרְדְּייַקּוֹס עָלָיו כּוֹתְבִין גֵּט וְנוֹתְנִין לְאִשְׁתּוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. נִתְחָרֵשׁ אוֹ נִשְׁתַּטֶּה אוֹ נִשְׁתַּמֵּד אוֹ שֶׁהוֹרוּ בֵית דִּין לֶאֱכוֹל חֵלֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן מֵיחְלַף שְׁמוּעָתָא. דְּלֹא תְהֵא מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיגָא עַל מִילְּתֵיהּ. דְּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַגּוֹסֵס זוֹרְקִין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וּמִדַּם אֲשָׁמוֹ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא חַד כְּהָדֵין וְחַד כְּהָדֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו. אפי' חזר ונשתפה ומומר שחזר בו וב''ד שחזרו בהן דכיון שנדחה שוב אין חוזר ונראה:
לא נדחית חטאתו. דחרש ושוטה מדמי ליה לישן הואיל וממילא הוא ובמומר הואיל ובידו לחזור ומקריבין עכשיו הקרבן וקשיא דר''י אדר''י ודר''ל אדר''ל:
ר''י אמר מיחלף שמועתא. כלומר תחליף השמועה מה שאמר ר' יוחנן התם דלא נדחית חטאתו ס''ל ור''ל סבר נדחית:
דלא תהא מילתיה כו'. כלומר דבלאו הכי צריך להחליף השיטה דאל''כ קשה מילתיה דר' יוחנן אמילתיה דאמר ר' שמואל בשם רבי יוחנן הגוסס זורקין עליו דכחי הוא לכל דבר ומכ''ש בנשתטה דלא נדחית חטאתו:
רבי חייה ר' ייסא. פליגי נמי בפלוגתא דר''י ור''ל ולא מסיימי:
או שהורו ב''ד לאכול חלב. נמי נדחה מיקרי דאלו עבר השתא לאו בר קרבן הוא דע''פ הוראת ב''ד פטור:
או נשתמד. דנדחה ג''כ כדאמרי' מעם הארץ פרט למומר:
נתחרש. הפריש קרבן ונתחרש או נשתטה ונדחה מקרבן דבעינן דעת:
מחלפה שיטתיה דר''ל. וה''ה דמקשה לדר''י כדלקמן:
לכשישתפה. והא דאמר אין דבריו האחרונים כלום שאין צריך לחזור ולהמלך בו כשנשתפה אלא סומכין על דבריו הראשונים כדמפרש לקמן:
איתפלגון ר''י ור''ל. בהא דקאמר אמר להם כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום רבי יוחנן אמר כותבין לאלתר אפילו בעודהו קורדייקוס הואיל ואמר להם כתבו בשעה שהיה בריא:
פְּעָמִים שׁוֹטֶה פְעָמִים חָלוּם. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שׁוֹטֶה הֲרֵי הוּא כְשׁוֹטֶה לְכָל דָּבָר. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא חָלוּם הֲרֵי הוּא כְפִיקֵּחַ לְכָל דָּבָר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל אָמַר. כַּד דְּהוּא חֲלִים יִתֵּן גֵּט. מַה. שְׁמוּאֵל כְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה. יֵיבָא דִּשְׁמוּאֵל מֵרֵישׁ לָקִישׁ דוּ אָמַר. חֲלוּם יִתֵּן גֵּט. 39a וְתַחֲלִימֵנִי וַתְּחַיֵּינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ותחלימני ותחייני. מביא סמך מן המקרא דחלים משמע שעדיין לא נתרפא לגמרי והיינו דקאמר ותחלימני מתחלה חזקתני קצת מן החולי והדר ותחייני:
ה''ג רובא דשמואל מר''ל. וכן הוא בתרומות כלומר דשמואל עדיפא מדר''ל דהוא אמר חלים יתן גט בשעה שהוא חלים אע''פ שעדיין לא נשתפ' לגמרי כדקתני בברייתא בשעה שהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבר:
מה שמואל כר''ל. לשון שאילה אם שמואל כר''ל ס''ל דאמר לקמן לכשישתפה וקס''ד דשמואל נמי ה''ק כד דהוא חלים לכשיהיה בריא לגמרי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source